תורה תמימה על התורה, ויקרא י״ט:כ״ו

26

לא תאכלו על הדם. תניא, א"ר יוסי בר חנינא משום ר' אליעזר בן יעקב, מאי דכתיב לא תאכלו על הדם, לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם . ברכות י' ב'

27

לא תאכלו על הדם. תניא, מניין לאוכל מן הבהמה קודם שתצא נפשה שהוא בלא תעשה, שנאמר לא תאכלו על הדם . סנהדרין ס"ג א'

28

לא תאכלו על הדם. מהו לא תאכלו על הדם – לא תאכלו בשר ועדיין דם במזרק . שם שם

29

לא תאכלו על הדם. תניא, ר' דוסא אומר, מניין שאין מברין על הרוגי ב"ד, שנאמר לא תאכלו על הדם . שם שם

30

לא תאכלו על הדם. תניא, ר' עקיבא אומר, מניין לסנהדרין שדנו להרוג את הנפש שאין טועמין כלום כל אותו היום, שנאמר לא תאכלו על הדם . שם שם

31

לא תאכלו על הדם. תניא, ר' יוחנן אומר, לא תאכלו על הדם, הרי זו אזהרה לבן סו"מ . שם שם

32

לא תנחשו. ת"ר, מנחש – זה האומר פתו נפלה מפיו, מקלו נפל מידו, בנו קורא לו מאחריו, עורב קורא לו, צבי הפסיקו בדרך, נחש מימינו ושועל משמאלו, אל תתחיל בי, שחרית הוא, ר"ח הוא, מוצאי שבת הוא . שם ס"ה ב'

33

לא תנחשו וגו'. ת"ר, לא תנחשו ולא תעוננו, כגון אלו המנחשים בחולדה בעופות ובדגים . שם ס"ו א'

34

לא תנחשו וגו'. תנא ר' אליעזר בן יעקב, לא תנחשו ולא תעוננו, אע"פ שאין נחוש יש סימן , ובלבד לאחר ג' סימנים, כגון ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל, יוסף איננו ושמעון איננו . ירושלמי שבת פ"ו ה"ט

35

לא תנחשו ונו'. תנא דבי ר' ישמעאל, לא תנחשו ולא תעוננו, והלא ניחוש ועינון בכלל כל המכשפים היו, ולמה יצאו לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו . שם פ"ז ה"ב

36

ולא תעוננו. ת"ר. איזהו מעונן, זה האוחז את העינים . סנהדרין ס"ה ב'